windows update 

לאורך השנה האחרונה, חברת Microsoft שיחררה בסוף השבוע השני של כל חודש חבילת עדכונים קריטיים למערכות ההפעלה שלה תוך דגש על ה-Internet Explorer.
יש שיגידו כי הם "מכסים על התחת שלהם" אבל אולם יש להבין איזה שינוי תפיסה ארגוני עבר על Microsoft ולמה הם מבצעים זאת.
לאלו מכם שעוד זוכרים את ימי Windows 3.11 העליזים (יש מישהו?) וה-DOS, לא הכרנו את המושג Hot Fix ואפילו Fix לא היה בלקסיקון (המחשבים) שלנו. בכל פעם ש-Microsoft רצתה לתקן משהו, היא פשוט הוציאה גרסא חדשה ובכך גרמה לכולנו "לקנות" את מערכות ההפעלה שלה ובגלל זה ביל גייטס שווה את מה שהוא שווה.
באמצע שנות ה-90, החברה החליטה לפנות לתחום הארגוני ע"י החדרת מערכות ה-NT הראשונות, בימים האלו Unix ו-Novell החזיקו בקרוב ל-100% בשוק המחשבים הארגוניים והרבה אנשים הרימו גבה לצעד זה של Microsoft. אולם, תוך כמה שנים הצליחה החברה לחדור לשוק ולבסס לעצמה נתח שוק שנע בין 20%-30%. Microsoft השתמשה בממשק המשתמש הגראפי (GUI) הנוח שלה ובעצם טענה שה-TOC או Total Cost Of Ownership בשימוש במערכות שלה יותר זול, כי המנהלי הרשת מכירים כבר את ה-Windows ויותר קל להם ללמוד שימוש ב-Feature בתוך מערכת ההפעלה מאשר ללמוד מערכת הפעלה שונה וגם למנוע שימוש מרובה בכמה מערכות לניהול רשת ארגונית.
בימים ההם, Microsoft עבדה ע"פ שיטת עבודה המכונה 90-10. בשיטה זו, Microsoft השקיעה 90% מהזמן שלה על פיתוח ואת ה-10% הנותרים ל-QA ושיווק. שיטה זאת, למרות החיסרון הבולט שלה יצרה מצב שהחברה הוציאה מערכת הפעלה כל 2.5 שנים, ובעצם Microsoft ניצלה את העובדה שהיא תופסת קרוב ל-90% מנתח מערכות ההפעלה הביתיות ואת העבודה שמילים כמו תולעת ווירוס לא היו מוכרים בצורות שאנחנו מכירים היום כדי למכור ובשנים אלו ביל גייטס עשה את רוב ההון שלו.
אם ההתקדמות בשוק האינטרנט ופיתוח כלים חדשים, נוצר מצב בו השיטה הזאת החלה לגרום לבעיות בחברה, את הבעיה הראשונית ניתן היה לראות עם שחרור מערכת ההפעלה Windows 98 אשר עלות השיווק שלה הייתה בין הגבוהות שהחברה הוציאה אי פעם, מי לא זוכר את הסרטון בו ביל גייטס מנסה להדגים לעולם את מערכת ה-Plug & Play החדשה של Windows 98 רק כדי לקבל Blue Screen. לאחר חצי שנה, Microsoft הוציאה מערכת הפעלה חדשה בשם Windows 98SE שהייתה מערכת הפעלה דומה בממשק ל-98 המקורית, אבל שוני העיקרי היה בתחום ה-QA.
ביל גייטס פיטר את רוב מחלקת ה-QA שלו והתחיל מהלך של שחרור עדכונים בצורה יותר מרוכזת ומסודרת ללקוחות. ומערכת ה-Windows Update נולדה. בפעם הראשונה, Microsoft הודתה שיש לה בעיות במערכות ההפעלה שלה ובעצם הציעה תיקונים Online למערכות שלה. עד לשחרור מערכת ה-Windows Update, מנהלי רשת היות צריכים להיכנס לאתר של Microsoft ולברר באופן עצמאי האם יש עדכונים או לא.
בשנים הראשונות של המערכת, Microsoft שיחררה תיקונים ע"פ שיקול דעת שלה ולעיתים כתרופה לאחר מעשה. את השינוי הגדול במגמה ניתן לראות לאחר התקפת וירוס ה-Blaster בתחילת העשור. לאחר ההתקפה, אשר גרמה לנזקים במיליארדי דולרים, החליטו Microsoft, יש האומרים מתוך רצון להגן על עצמם מפני תביעות נזיקין, לפתוח בתוכנית שאפתנית "לחסן" את מערכות ההפעלה שלהם.
ההחלטה הזאת גרמה לכמה שינויים מרחיקי לכת בחברה, הראשון והחשוב ביותר היה פיתוח Service Pack למערכת ההפעלה ומוצר הדגל של החברה, Windows XP, החברה החליטה בעצם לקחת 7 מתוך 10 האפשרויות שבהן ניתן לחבל במחשב דרך האינטרנט וליצור מעין שכבות הגנה. ההחלטה השנייה הייתה שחרור מרוכז של תיקונים, במיוחד ל-Internet Explorer בכל חודש ולפתוח בעצם בתוכנית תגמול לחברות אבטחת מידע (מהם Microsoft מקבלת את מרבית המידע על פרצות אבטחה) מתוך מטרה לאבטח כמה שיותר משתמשים ביתיים ועוד יותר משתמשים בארגון. למשתמשים הביתיים הדבר תורם במיוחד לשיפור האבטחה בעוד שבמערכות ארגוניות הדבר יכול לעזור אבל בעצם יצר צורך בעיבוי מערכת ה-QA כדי למנוע מצב בו תיקון לבעיה מסוימת משבית מערכת חשובה אחרת.
לסיכום, דעתי היא, שאם כל הכבוד ל-Microsoft על העבודה הטובה וההשקעה בתחום ה-Hot Fixes, נשארה בעיה חמורה אחת, הם עדיין לא השכילו ליצור מצב בו תיקון אחד פותר את רוב הבעיות האחרות וכפי שאני רואה את זה, הם משתמשים בשיטה שדוגמא אליה היה ניתן לראות בסרט Tomorrows Never Dies בו הנבל שואל את מנהל מערכות המידע שלו האם הוא הוציא תוכנה חדשה וכתשובה הוא מקבל את העובדה שהתוכנה יצאה, מלאה בבאגים ומסלול תיקונים אשר יצור תלות בחברה המייצרת. וכך אני רואה זאת, Microsoft יוצרת תלות בתיקונים שלה ויוצרת "פאניקה" מיותרת למנהלי רשת שרק רוצים לשמור על הרשת בטוחה. במקום לקתן אחת ולתמיד את הבעיות.